<h1>תשובות ופסקים לחכמי אשכנז וצרפת סימן קכ"ד</h1>
<h2>דף ע.</h2>
לפי הא דקיימ' לן בפסק הלכ' דמרובה [ע' ע"א], דהילכ' שליח שויה, נוכל לומר שהמורשה אינו יכול להרשות אחר תחתיו, דאותו עשה נאמן ולא אחר, ויכול לומ' לו אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר, ואם נתן לו רשות יכול להרשות כל מי שירצה, וכן כת' בהלכ' גדולו', גברא דמורכין ליה רשות לאוריכי איניש אחרינא בדוכתי', דכי הימניה לההוא קמא, אבל ההוא בתרא לא הימניה, ועוד הא קאמ' אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר, ואי יהיב ליה לאורוכי מוריך. וגם זה מצי' בהלכ' גדולו', הכי אמור רבי' משום רב יהודאי גאון דמאן דמוריך חבריה ובתר דיהב ליה אורכת' מימליך ובעי לבטוליה, מבטלו על פי שנים אחרים, ריב"א. ועל זה סמך ר' ואמ' דיכול לעשות שליח אפי' גוי להרשותו, שכמו כן יהיה משועבד לו, ומביא ראיה מפ' בת' דע"ז [ס"ג ע"ב] בר' פ' דמתנ' הת', יין נסך לפועלי', על כרחי' מיירי בפועלי' גוים וחנוני גוי, ומסיק הת', והאמ' רבא תן מנה לפלוני ויקנו לך נכסי, וקנו מדין ערב, הרי משמ' שיהא משועבד לגוי, שהגוי קונה שיעבוד שהיה לו לראשון עליו, וגם כאן נמי יכול להרשותו. וגם אמר' בגיטי' [כ"ג ע"א] בשיל' פ' המביא תניין, דפריך נמי נכרי לאו בר התיר' הוא, ולא פריך נכרי לאו בר שליחות הוא, אלא ודאי משמ' שהוא בר שליחות בכל מקום, והא דאמרינן [קידושין מ"א ע"ב] אין שליחות לגוי, ה"מ לדבר מצוה, דלא שייך איהו במצות, כגון תרומ' וריבית וגטין, דאימעיט מאתם גם אתם מה אתם בני ברית וכו', אבל בקנייה בעלמ' דליכא איסור והיתר, יש שליחות לגוי וזכייה.
